החלטה בתיק ב"ש 6140/06

1.         בפני ערר על החלטתו של בית-משפט השלום (כב' השופט א. רובין) מיום 7.2.06, אשר הורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.         העורר מואשם בבית-משפט השלום בעבירות הבאות: פגיעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; החזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; והתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין. על-פי האמור בכתב האישום, בתאריך 1.2.06 ניסה העורר, יחד עם רבים אחרים, להיכנס למתחם המאחז הבלתי חוקי "עמונה" בעת שכוחות הביטחון עסקו בפינויו. אחד המתקהלים בעט בשוטר מג"ב האדי קטיש. במהלך ביצוע מעצרו של התוקף, דקר העורר את שוטר המג"ב האדי בישבנו באמצעות דוקרן וגרם לו לחתך.

המשיבה ביקשה מבית המשפט להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית-משפט קמא מצא, לאחר עיון בחומר החקירה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בית-המשפט סבר, כי המעשה המיוחס לעורר מלמד על מסוכנות המקימה עילת מעצר, ללא אפשרות להמיר את המעצר בחלופה, וזאת על אף גילו הצעיר של העורר והעובדה כי אין לו עבר פלילי.

מכאן הערר שבפני.

3.         ב"כ העורר מיקד את טיעונו בשאלת עוצמת הראיות. על-פי הטענה, אכן קיימת עדות של שוטר אשר ראה את העורר דוקר את שוטר המג"ב האדי בישבנו, אך מולה ניצבת גרסתו של העורר, אשר נמסרה בהזדמנות הראשונה, לפיה ראה דוקרן מושלך על האדמה, מישהו צעק לעברו להרימו, וללא מחשבה העורר אכן הרים את הדוקרן. באותה עת התנפלו עליו שוטרים והתפתח מאבק, שבמהלכו, בשגגה, ייתכן שאחד השוטרים נדקר על ידו. ב"כ העורר הוסיף וטען, כי אף אם יימצא שקיימות ראיות לכאורה, אין המדובר במסוכנות כללית לביטחון הציבור העולה מן העורר, אלא במסוכנות נקודתית שקמה על רקע פינוי המאחז "עמונה". מסוכנות כזו ניתן לאיין על דרך של הרחקה ממוקדי עימות אפשריים, במיוחד כאשר המדובר בבחור צעיר בעל עבר ללא רבב.

ב"כ העורר הוסיף, כי השפעתו של המעצר על העורר, במישור האישי, קשה מאוד לנוכח בעיות מסוימות ברקעו. ב"כ העורר לא הרחיב את הדיבור בכיוון זה, ובתום דבריו ביקש, כי אם בית-המשפט יחליט לדחות את הערר, בכל זאת יורה על עריכת תסקיר מעצר אודות העורר.

ב"כ המשיבה ביקש לאשר את החלטתו של בית-משפט קמא ולאמץ את טעמיו, ואולם הוא לא התנגד שייערך תסקיר מעצר אודות העורר.

4.         בחנתי מקרוב את הראיות שבתיק המשטרה, ומסקנתי היא כי אין בגרסת העורר כדי לכרסם בעוצמת הראיות הנדרשת, בשלב זה, להוכחת העבירות המיוחסות לעורר.

שוטר מג"ב בשם מהראן עאסדי מתאר בהודעתו, כי במהלך ההתפרעות הדף יחד עם השוטר האדי את אחד הנערים, "ואז הגיע אחד הנערים אשר החזיק חפץ חד בידו הימנית. זה היה מסמר אני חושב מחובר לידית עץ. הוא הגיע מאחורי האדי מצידו הימני ודקר את האדי בצד ימין של גופו בחלק העליון של הרגל..." (הודעה מיום 3.2.06, שורות 9-14). מהראן מוסיף, כי מייד לאחר הדקירה, הדוקר ברח. מהראן והאדי רדפו אחריו, ובעזרת שני שוטרי מג"ב נוספים, עצרו אותו. במהלך המעצר, השתולל הדוקר והתנגד למעצר, והיה צורך לאזקו. גם השוטר האדי קטיש מסר הודעה. האדי מתאר כיצד במהלך ההתפרעות בעת פינוי המאחז "עמונה" הותקף על-ידי אחד המתקהלים, אשר בעט בו בישבנו. לדבריו, "בעקבות הבעיטה הסתובבתי על-מנת לסייע לשוטר חוסאם בביצוע המעצר של הבחור [הבועט] ואז באותו רגע הרגשתי דקירה בישבן מצד ימין... לאחר הדקירה ותוך שניות הסתובבתי ואז ראיתי את הבחור שדקר אותי..." (הודעה מיום 2.2.06, שורות    13-19). יצויין, כי בהודעתו האדי אינו אומר שהדוקר ברח והיה צורך לרוץ אחריו, והוא אינו מתאר גם השתוללות או התנגדות למעצר. עם זאת, יש לציין כי בשלב המעצר נמנע העורר מלמסור תגובה ואף סירב לחתום על דו"ח המעצר.

בפי העורר תיאור שונה, כמובא בהודעתו. לדבריו, כאשר ביקש לעזוב את המקום כיוון שלא חש בטוב, "נקלע" לעימות בין השוטרים לבין אחד המפגינים "שנעצר ביחד איתי" (הודעה מיום 1.2.06, שורות 19-20) (הכוונה ככל הנראה לדוד בן שושן, לגביו נטען כי בעט בשוטר האדי, ואשר נעצר עם העורר). "במהלך המהומה הושכבתי על הרצפה... התחילו להתנהג כלפיי באלימות מופרזת... ואז, ככל הנראה, השוטר זה שהגיש כנגדי את האישום, ראה בידי דוקרן, זה דוקרן שנאסף על-ידי מהארץ, לאחר שמישהו צעק לי להרימו כדי שלא יילקח, ואני בתמימות הרמתיהו... חלילה, לא הייתה לי כל כוונה זדונית לפגוע בשוטר בצורה זו או אחרת, ובטח שלא לדקרו, ומה שכנראה היה זה, שהרמתי את הדוקרן ובמהלך המאבק עם השוטרים, שלא במתכוון, דקרתי אותו" (שורות 21-35).

5.         בחינת הודעותיהם של השוטרים האדי ומהראן מעלה, כי אמנם אין התאמה בין ההודעות בנוגע לכל פרטי האירוע, אך השניים מתארים באופן ברור ביותר כיצד הגיע העורר מאחורי האדי, כשבידו דוקרן, ודקר את האדי בישבנו. השניים שוללים באופן מפורש מאבק או מגע כלשהו עם הדוקר לפני הדקירה, כפי שטוען העורר בהודעתו. כך, על-פי האמור בהודעותיהם, עסקו השוטרים האדי וחוסאם במעצרו של הבחור שבעט בהאדי לפני כן, ובאותה עת הגיע למקום העורר ודקר את האדי באחוריו. על פני הדברים, תיאור זה של שני השוטרים כלל אינו מתיישב עם גרסת העורר בדבר קיומו של מגע או מאבק עם השוטרים, שבמהלכו נדקר אחד מהם על ידו בשגגה. יצויין, כי אין בחומר הראיות ראייה אחרת אשר תומכת בגרסת העורר.

אכן, שלב המעצר איננו השלב להערכת מהימנות גרסאות העדים, אך לצורך ענייננו ניתן לקבוע, כפי שצוין לעיל, כי אין בגרסת העורר כשלעצמה כדי לפגום בעוצמת הראיות ולהצדיק שחרור ממעצר, מטעם זה.

6.         אשר לעילת המעצר, אף אני שותפה להערכתו של בית-משפט קמא כי דקירתו של שוטר הממלא את תפקידו באמצעות דוקרן, אף אם הדוקר לא הצטייד בו מבעוד מועד אלא קיבלו לידיו בזירת האירוע, מעידה על מסוכנות בדרגה גבוהה. כפי שהתבטא בית-משפט קמא, "מי שדוקר שוטר במהלך תפקידו מלמד על עצמו כי הוא בז לשלטון החוק, לאנשי החוק, ולשלמות גופו של אדם. אדם כזה הוא אדם שגלומה בו מסוכנות שלא מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר".

7.         עם זאת, לנוכח דברי ב"כ העורר כי למרשו בעיות אישיות שבחינתן רלבנטית לשאלת המשך מעצרו, ובהעדר התנגדות מטעם המשיבה, אני סבורה כי יש מקום להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר אודות העורר.

לאחר שיוגש התסקיר, יבחן בית-משפט קמא אם יש באמור בו כדי לשנות מן ההחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים.

בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.

            המזכירות תמציא העתק ההחלטה לשירות המבחן.

ניתנה היום י"ד בשבט, תשס"ו (12 בפברואר 2006) במעמד הצדדים.